מלחמת אוקטובר 2023

שוב עבדו עלינו?

יום שבת 07/10/23, כמעט 08:00 בבוקר, כשצלצול הטלפון מעיר אותנו. על הקו חמתי-  שמעתם? מה? מה קרה? היא מתעקשת - לא שמעתם?

עכשיו חשוב לציין - חמתי שומרת ישראל (לא ישנה בלילות, מברכת וחולמת, תמיד מודאגת - ליתר בטחון), הטלוויזיה תמיד דולקת - והיא יודעת, שמעה, קראה, ראתה.

עברנו לערוץ החדשותי בטלוויזיה - ומאותו רגע כלום לא נשאר אותו דבר.

מימדי האסון רק מתחילים להתברר, ואיתם השאלות.

עוד לא מבינים מה, איך, איך נוגע לנו, לעם ישראל, מה קרה שם לאנשים, איך זה קרה.

צמודים לטלוויזיה בימים הבאים.

האסון מתחיל עם 22 הרוגים ונכון לרגע זה מדברים על 1300. נרצחים, נטבחים, נשחטים. אין מילים לתאר את מה שקרה.

לא נתפס. מן סרט רע שתיכף ידליקו את האור ונתעורר.

אבל לא.

הסיפורים לא מפסיקים לזרום.

הכתבים והמנתחים והמפרשים...כולם בכל הערוצים.

ואני?

כבר למודת ניסיון מפרק הקורונה בחיינו.

מחפשת (כמו ערים רבים וטובים) את ההסבר. את מה שלא מספרים.

איך????????????

איך מדינת הבטחון עם כל יכולותיה, לא עצרה את הטבח הנורא?

איפה היו המודיעין, הצבא, המשטרה?

איך כל הגדרות והמכשירים וההתראות - לא פעלו?

איך???????

המילה מחדל - לא יכולה לענות על השאלה הזו.

מתחברת לערוצים אחרים. לא לערוצים הפורמליים. מצליבה מידע.

מעיזה ושואלת - היתכן?

ומיד חוטפת מבול של תגובות קשות - שוב את עם הקונספירציות שלך.

אבל אני כבר ערה. לא יכולה להתעלם מהשאלות. לא יכולה לא לשאול, לקבל בעיניים עצומות את הסיפורים שלהם.

מצד אחד לא יתכן שפשוט מכרו אותנו, שפשוט נתנו לדברים לקרות (צה"ל לא הגיב במשך שעות טובות. אף מטוס לא עלה לאוויר. אף יחידה לא הוקפצה - איך???????????.)

ומתחילים סיפורים - היה מידע, הממשלה עודכנה (ע"י המצרים) ולא עשתה כלום, ראשי הצבא חשבו שמשהו קורה...אבל החליטו להמתין... נו באמת.

ואני?

בכל הסיפור שומרת על הילדים. על אמא.

ומתחילות הלוויות. ב-2 כבר הייתי. בת של לקוחה, בן של קולגה.

חברים ומכרים של הילדים נרצחו.

אחיין של חברה נעדר, שותף של הבן וחברתו - נעדרים.

איך אני באמת מרגישה?

שאני מפחדת להיות שוב זו שצודקת. 

שאני לא מבינה איך אנשים ממשיכים להאמין.

שאני שונאת שקוראים לי...משוגעת.

שאני לא יודעת מספיק על אג'נדה 2030, אבל ממה שאני יודעת...הכל מתקדם לשם.

ואני מרגישה - חוסר אונים עצום.

ונכנסים למלחמה.

בדרום. בצפון.

העצבים מתוחים מאד.

אומרים שעכשיו אסור לשאול, כי מלחמה... ואח"כ אסור לשאול, כי  ... (ושר התשקורת מקדם תקנות לעצור אזרחים(!!!!) אם הם מפיצים ידיעות שיכולות לפגוע במורל הלאומי.  לשאול זה מוריד? אז סתימת פיות עדיף?)

ואני בהתכנסות.

לא מסוגלת.

מעבירה את הימים בעשיה זעירה (משועשעת שהקורונה הכינה אותנו למצב הזה)

ובעיקר אין לי תשובות

ועצב רב.

אוקטובר 2023.

שואת הדרום