בשנתיים האחרונות, ינשופים מקיפים את חיינו. את חיי.
אבא חוגג היום81.
היה חוגג.
אם לא היה עוזב אותנו לפני כמעט שנתיים.
מאז,
בעצם מיום לפני מותו, הינשופים קוראים לנו.
ביום מותו, נמצא בין כליו ספר שירה על ינשופים, באנגלית.
אבא שלי קרא. המון.
אבל לא שירה.
הופתענו.
ביום מותו, חיכה ינשוף על הכביש בכניסה לישוב.
ברור שמעולם לא ראינו ינשופים בישוב.
אחרי הלוויה, אחי מספר על חלום שחלם, כשהוא ואבא יושבים על ספסל ליד הקבר, ולידם - ינשוף.
למחרת,
ראינו פסל של ינשוף על גג ביתם. לא היה שם קודם.
גיסי מדווח על ינשוף בישוב.
ינשוף הוא סמל לחוכמה. אבא היה החכם באדם.
אוטודידקט, קורא, מלמד, עמוק ורחב אופקים.
אין ספק שלבחור ינשוף שיזכיר לנו אותו - זו הבחירה, בה' הידיעה(:
מאז אוספת ינשופים.
פיזיים ממרקמים וחומרים שונים, תמונות ועוד.
כל פעם שינשוף צץ מולי, אני מקבלת חיבוק מאבא.
אז מזל-טוב אבא יקר.
אתה נמצא איתי כל דקה וכל שניה.
מתגעגעת , ולא מאמינה שתיכף שנתיים.
זה הינשוף המחבק מפארק המוזיקה בבטומי, גיאורגיה.