ככה נראית אישה מודאגת

מבין עשרות התמונות שצולמו וצילמתי באותו יום, זו תפסה את עיניי.

לכאורה,

אווירת חופש, 

הים (השחור) ברקע,

הארוחה תיכף תוגש.

אבל משהו במבט, בהטיה של השפה,

משהו שם אומר דאגה.

כל פעם מחליטה מחדש, שבחופש אהיה בחופש.

אניח את הטלפון מהיד  - בלי הודעות, בלי חדשות, בלי הסחות דעת.

מחוברת אליו כמו חמצן,

מאפשר לי לנהל את העולם, מכל מקום, בכל נושא.

למה לנהל?

כי בסוף...כנראה זה מה שאני יודעת,

וכל אחד בוחר את אזור הנוחות שלו.

תוהה..

ואולי זה ממש בסדר,

ולא צריך כל הזמן להתאמץ לזוז? לשנות, להשתכלל?

אולי בעצם העניין הוא להבין שזו את.ה וטוב שכך?

שאלות פילוסופיות, שאין לי עליהן תשובה.

ובכל זאת,

תמונה רגועה לסיום -