ימי מלחמה...שוב

בחמש שנים האחרונות, בכל פעם שאני מנסה להזכר אחורה מה היה סדר הדברים, ימי קורונה, 7/10, מלחמה בצפון... הכל מתערבב.

כבר הבנתי שכדי לזכור - צריך לתעד, לרשום, להשאיר סימני דרך, אחרת המחר מוחק את האתמול - והכל בליל של זכרונות בלתי ברורים.

אז מה היה לנו פה?

אנחנו חיים במצב מלחמה כבר 615 ימים, מאז ה-7/10/23.

המלחמה בצפון, בימים בה כל יום היו פה אזעקות ונפלו טילים - הסתיימו (בינתיים).

לכאורה חיים שיגרה,

חטופים בעזה - מספרים מתעדכנים ועומדים על 53 נכון לרגע זה.

מדי פעם צהל מחלץ גופה,

טראמפ משחרר חטוף,

ועסקאות נכשלות אחת אחרי השניה.

והזמן חולף לו.

משברים קואליציונים, כן חוק גיוס לא חוק השתמטות, כן יועצת משפטית, לא למהפכה משטרית...

אני משתדלת להיות עסוקה בלחיות, מה שממש לא פשוט בארץ שלנו, בעולם שלנו.

האיום האיראני מתחוזק להפליא עי ראש ממשלתנו הנצחי - קיסר העמים - בן המשפחה - בנימין נתניהו.

תמיד הם עוד רגע מפצצת אטום - כבר 40 שנים הם עומדים להשמידנו סופית עולמית,ואנחנו יכולים להם.

אבל לא ביב יתן שישברו לו את החלום,

איראן זו הבעיה האישית שלו, תיכף הם מעשירים את כל האורניום בעולם (מה זזזה בכלל, ומה היא פצצת אטום?), וחייבים להכנס באמא שלהם - ועדיף עכשיו.

טראמפ- שהשמש בוקעת מעכוזו, שמטלטל את העולם (לפחות בענייני חיסונים- עושה סוף סוף צדק) - מסרב לשתף פעולה עם הביבי - ועוסק בחתימה על הסכם שלום עם הפרסים (!!!), השם ישמור.

אך לא ביבי יתן לטראמפ לקלקל לו את החלום.

מה הם אזרחי ישראל הנאנקים אחרי קורונה, 7/10, מלחמה, מילואים, יוקר המחיה וכו, כשאפשר לפרוץבמלחמה חדשה?

ועם כל המידע הזה,

אנחנו נוסעים לנו לירושלים, לקראת הופעה של הכבש ה-16, 46 שנים אחרי שקמו,

3 חודשים אחרי שבחירוף נפש הצלחנו לקנות כרטיסים אי שם ביציע,

ואף ביבי ואף מלחמה לא יעצרו אותנו (?).

עוצרים בדרך לשדה חמניות שהתייבש (לטרון, בשנה הבאה נבוא קודם),

אוכלים קפה ומאפה ב-"אלורו" - ליד מוצא - טעים ונעים,

מטיילים בספריה הלאומית ומבטיחים חזור שוב להיות בספריית ההחלפה עצמה,

מזיעים במחנה יהודה עם שייק (לא) אתרוגים,

נחים לנו צהרים במלון איביס ממרכז העיר (העיקר המיקום שטוב לנו),

יוצאים בנעלי ספורט ובלחות , אחה"צ, לכיוון כיכר ספרא לשבוע הספר ואפילו מצליחים לקנות שני ספרים כבדים של האוניברסיטה על פסיכופתולגיה - 1+1,

ואיתם נסחבים לבריכת הסולטן לצפות במופע - המדהים!!!

גידי, ברונזה, יודית ויוני - נותנים SHOW של הלייף - על אף ולמרות גילם המופלג.

בצחוק נאמר - אם תהיה אזעקה - נגיד לכם מה לעשות - כשבעצם אנחנו בגיא (בן ינום), ויהיה בסדר...

הופעה מופלאה ומרגשת, נהנו ממש ממש עד שגרוננו ניכר,

חוזרים ברגל למלון (1/2 שעה בעליה),

עוד עם אדרנלין גבוה ועד שנרדמים לקראת 1...

ופה מתחיל הסיפור:

אני מתעוררת לקול אזעקה ב-2:58 בלילה..

ומה עושים?

בלובי של המלון לא עונים.

ח'ותים? תותים?

יונית המיופיפת וכל הצוות מזנקים לאולפן (ידעו מראש?) לבשר לנו שפיקוד העורף העיר את כל!!! מדינת ישראל רק כדי לספר לנו שאנחנו תוקפים באיראן ו...יהיה טוב.

תחי צה"ל - אבל מה איתנו?

טוב, טילים עדיף בבית, מתארגנים במהירות, מגלים בלובי פקידה אחת מבולבלת, ואזרחי ישראל שרוצים הביתה.

נכנסים לאוטו ב-03:15,

הכבש עמוס עוד פחדנים ומעדיפי בית כמונו.

תחנה קטנה ברמת גן לאסוף את הבת, שלשמחתנו מעדיפה את הממ"ד שלנו על הבית הרעוע והישן בו היא מתגוררת.

מגיעים אחרי 05:00 בבוקר, מדווחים לכל הסבתות המודאגות וצוללים למיטה.

שהאיראנים יחכו.

בטלוויזיה כל השדרנים אחוזי התרגשות, מברברים על כלום ושום דבר, מנתחים מה אם ואם מה לא...

הביב עולה לספר כמה הוא הצליח, למרות גרונו הניכר. 

הרי שם פתק בכותל כמה שעות קודם (היינו ממש לידו - אם היה אומר - הייתי באה להגיד שלום ולחדש את הקשר המשפחתי).

בכל אופן מבצע "עם כלביא" יצא לדרך .

הזויים עם השמות שלהם.

הולכים לישון.

מתעוררת ב-09:00 ורצה למכולת , לגלות שלא נשארו מים או שמנת מתוקה.

מממ... טוב.

המכולתניק מספר שמ-6 בבוקר, כל הישוב הגיע לקניות. לפחות עשה קופה.

היום עובר בעצלתיים, כשלפתע פיקוד העורף מודיע שלא צריך להיות ליד מרחבים מוגנים.

וואללה? נגמרה המלחמה?

השמדנו כורים, אנשים, בתים, יכולות - באמת כל הכבוד לצה"ל - איפה הייתם ב-7/10?

מין יום שכזה, שהמוח לא צלול, די זומביים, מחכים שאפשר יהיה ללכת לישון.

מתארגנים על ארוחת ערב מושקעת - ופל בלגי HOME MADE, שוקולד, קצפת וגלידה, 

וכשזה קורה לנו בסביבות 21 בערב -

מתחיל להיות מעניין.

המשחק המקדים הסתיים.

נכנסת התראה ועוד אחת, תתמגנו, תזהרו, תהיו, אל תזוזו ,  אל תנשמו.

אז נכנסים עם הופל לממ"ד(:

והטילים מתחילים.

כל סיבוב מעל 100 טילים,

אח"כ זה הופך ל-100 סה"כ,

מיורטים לא מיורטים,

בום טראח.

במרכז מדווחים על בומים אדירים.

יש אומרים - מפחיד. ממש.

אצלנו - רק טרטור.

3 פעמים בלילה מוקפצים, כולל פעם אחת בלי התראה להתראה,

בודקים עירונות?

אז לא משעמם, אף לא לרגע דל.

מה הלאה?

אח אחד מתנדב בפיקוד העורף, מדווח מהחזית.

אח שני היה אמור להגיע לארץ עוד 10 ימים. יגיע ? לא יגיע? לאיראנים וביבי  פתרונות.

זוג אחיינים תקועים בסלוניקי. איזה כייף להם על פסגת האולימפוס.

כרטיסים ל"גבעת חלפון אינה עונה" - ליום שני - כנראה מבוטלים (?) - באסה -  קנינו כרטיסים עם כל הילדים .

סדנת נומרולוגיה ביום רביעי באשקלון - מבוטלת  - אני מניחה?

באסה, אוהבת את הסדנא הזו.

בקיצור - שבוע של כלום ושום דבר?

שרק נצא ממנו בחיים.

מההתקפה של אתמול יש  2 הרוגים במרכז ועשרות פצועים.

בסוף זה מצליח להם.

עד כאן 

שבת 14/6/25 בשעה 12:23.

נמשיך בהמשך(:

יום שבת מגיע... מתעוררים לקראת צהרים - הי, לא ישנו בלילה!!

מין יום שכזה.

אין אנרגיות, אין חשק.

אני מתיישבת ליד המחשב ומצליחה לבנות דף נחיתה לסדנא שאולי תצא לפועל ביולי. ואולי לא.

רוב היום ברביצה, 

צופים בצופית גראנט מוצאת אבודים (אין כמו דאגה של אמא) ואדם סנדלר שתמיד מצליח להצחיק.

כשמחליטים לסגור את היום, האירנאים מחליטים להתחיל אותו.

דרך אגב, כל היום הכתבים החרוצים בטמבלוויזיה מבטיחים שלקראת 19 יתחילו הטילים.

גם הם לא עומדים בהבטחות וההתראה הראשונה מגיעה ב22:46, וגם זה משעשע.

פטנט החדש הוא שהם מודיעים חצי שעה לפני.

עכשיו אני רק שאלה - 

אם לטיל לוקח 12 דקות להגיע - איך אתם יודעים חצי שעה לפני?

תעלומה - לא?

אותי זה משעשע ומצטרף לכל תחושת ה"עובדים עליך" שאני מרגישה (כן, עוד מהקורונה)

אבל ...יש הרוגים לאורך הלילה.

אנחנו מבלים בממ"ד פעם אחת - והחשמל נופל  (שזה גם קטע -חברת החשמל הבטיחה שתהיה הורדת חשמל ב-22:40... וכמעט עמדה במילתה. החשמל הפסיק עם האזעקות ב-23:10, ולמשך שעה ומשהו לא היה אינטרנט, מזגן ואור.)

כייף  - כבר אמרתי?

עוד התראה ב-03:00 לפנות בוקר - אבל בלי אזעקה.

וכוד שאלה - באפריל ובאוקטובר האחרון - כשירו עלינו מאות טילים והכנסו את כולם ללחץ - 

הצליחו להפיל את כולללםםםם - בלי שזה יגיע לישראל ארץ הקודש.

אז מה קורה איתכם עכשיו, ח'ברה? היכולות קטנו?!

בכל אופן - אזעקות במרכז גורמות לפגיעה בעשרות בתים,

מעל 10 הרוגים, מאות (?) פצועים...אנדרלמוסיה שלמה.

(בת-ים, רחובות, שוב רמתגן, תל-אביב, בתי הזיקוק, אילו במשגב חלקי ירוט של הכיפה)

עוד כטב"מ פה וכטב"מ שם - הבוקר מפציע והחיילים הולכים לישון - שיהיה כוח ללילה הבא.

בסרטון - עיריית רמת-גן מקשטת את הבנינים שנפגעו בדגלי המדינה.העיקר לשמור על המורל.

מה אגיד?

בוקר יום א - 15/6/25

עייפים, מדוכדכים, מודאגים, חסרי אנרגיה.

כמובן יומן ריק - למי יש ראש, כוח או יכולת לפגוש לקוחות?

מדינת ישראל - מלחמה.

כמו ב-5 שנים האחרונות, רק יותר.