הנסיעה לדובאי והמלחמה

באוקטובר, אל-על הציעה לי ליום ההולדת 1+1.

נותנים לך מתנה - מה לא תקחי?

אז קנינו כרטיסים לסוף פברואר לדובאי, 

ובאמצע הספקנו להיות בשווקי חג מולד באירופה (שוויץ וצרפת),

והנה הגיע ה-25/2 ונוסעים.

הרבה דילמות היו עד הרגע הזה- 

כן ניסע/ לא ניסע- תפרוץ מלחמה/ לא תפרוץ, נוכל לטוס/ לא נוכל, נוכל לחזור/ לא נוכל, מסוכן/בטוח…

טסנו!!

יום רביעי, הגענו ב-20 בערב,

עוד הספקנו לראות את מזרקות דובאי, להציץ על בורג חליפה הצבעוני והגבוה, ולאכול פיצה ב -Vapiano שאנחנו מכירים , ולפול למיטה.

קמנו ביום שישי 26/2,

ארוחת בוקר במלון Jw Marriot Marqiz מגוון של 6 מטבחים- כולל אנגלי, הודי ואסייאתי, גבינות, פירות וכמובן עוגות.

פוגשים קולגה. לעבודה , עוד ישראלים ומצב רוח מצויין.

יוצאים להכיר את העיר הענקית הזו-

מזמינים מונית למקום הלא נכון באי התמרים,

מתקנים ומגיעים לתצפית.

נכנסים דרך הקניון,

ומוצאים את הכניסה.

כמובן- לידנו זוג ישראלים ומתחילים במשחק את מי אתה מכיר…

התצפית מלמעלה מדהימה וההסבר איך ייבשו וכבשו את המקום- מרתק.

אחרי התצפית נוסעים במונית לאטלנטיס- המלון הבא מת מפואר, עושים סיבוב בפנים ובחוץ ואוכלים עוגה ב-100  דיראם- בפעם הבאה נשאל קודם(-:

במונית נוסעים לטיילת (הראשונה) הולכים על החוף מול בניינים שנראים כמו מנהטן.

יושבים לנשנש ב John’s the grocer, ומשם במונית לטייל Jvr, ספינות, יאכטות וגלידה אהודה.

כמעט שעה נסיעה במונית עד המלון,

התארגנות ומגיעים לתצפית בבורג חליפה-

פחות נחמד, תור ארוך, ופחות מרשים.

אוכלים  גלידה ב eatly, אומנם בטעם פיסטוק טעים, אבל התקמצנו על הכמות.

מתעלפים למיטה כדי לקום מוקדם ביום הבא.

יום שישי -27/2

קמים מוקדם לסיור של ויק דובאי עם סומיירה המדהימה.

סומיירה- מוסלמית, מהנדסת חשמל , אמירתית שנולדה בארה״ב לאבא פרופסור, חיה את העולם הערבי והמערבי.

כשלא בא לה להיות מהנדסת חשמל יותר אלא מיילדת, בחנה אפשרויות בלונדון, ובסוף התקבלה לאוניברסיטת חיפה- על מילגה.

היא הקימה קבוצת ווטסאפ ללימוד שפות, פגשה שם את אנשי העולם ועם הסכמי אברהם אירחה את האורחים הראשונים שהגיעו. הבחורה שחקנית בנשמתה וכל הסיור מלווה בהצגת הסיפור האישי של ה- כמו הצגה.

עצרנו לנקודות תצפית, הצטלמנו,

שטנו באבקה- הסירה של פעם לשוק התבלינים והזהב, אחרי שהיינו בשוק מדינת גומיירה.

בכלל יש פה מולים , קניונים, חוצות בכל מקום,

הסיור הסתיים ב-15 ואנחנו המשכנו לארוחת צהרים במלון- מסעדת המבורגרים חביבה עם החברים החדשים שלנו- ענת וצביקה.

קשקשנו ואכלנו, נחנו ולקראת ערב נסענו למסגרת של דובאי-

עוד תצפית על העיר ורצפת זכוכית מפחידה.

עשינו סיבוב ב סנטר וילג- התחדשתי בצעיף אדום שנעלם אח״כ, עוד שוקולדים מ חוץ מה-100 שכבר קנינו בשוק,

ומשם נסענו לגלובל וילג-

איזה מקום!! ענק!! לא עמוס מדי-

ודוכני אוכל מכל העולם!!

אכלנו שיפודי שרימפס מהדוכן התאילנדי (?),

פיתה עם קבב בוסני וסופגניות קטנות ומטוגנות - מסבתות מקומיות. קינחנו בגלידת פיסטוק טורקית,

עייפים, אך שבעים חזרנו למלון(-:

יום שבת 28/2-

אז קודם כל התעוררנו מבונים באוויר והודעה שמדינת ישראל תקפה באיראן.

לא יכלו לחכות כמה ימים? למבצע קוראים הארי שדאג- או משהו כזה ולילדים הלך פורים…

ב-0900 חיכה לנו סלה- נהג מאיזשהו מוצא זר, שהסיע אותנו לאבו דאבי ולאטרקציות שבדרך.

הראש לא היה ממש במקום, והדאגה הביתה הטרידה אותנו.

במסגד הגדול - קאסר- פגשנו את ענת וצביקה שנסעו עם נהג שלהם,

קנינו שרוולים לכסות את ידי החשופות, והתרשמנו מהפאר וההדר המודרניים של המסגד.

המשכנו לארמון שבגלל המצב- היה סגור ובבית אברהם- מקום ל-3 הדתות המשכנו לשמוע את הפיצוצים- הבנו שהבסיס האמריקאי בבחריין נפגע.

קינחנו ב מוזיאון המדע - חדרים עם חוויות וידאו, מוזיקה אינטראקטיבי, ורק הראש לא היה פנוי להנות.

אכלנו בדרכנו לאה במסעדה סינית נהדרת, והגענו מותשים ומוטרדים חזרה למלון.

אחרי מנוחה קצרה נסענו למול דובאי- אכלנו סנדוויצ׳ים מבצק של מלווח- מעולה!!

ושוב עייפים למיטה- כשבארץ אזעקות ללא סוף.

יום ראשון 1/3- עכשיו מה?

נתב״ג כמובן נסגר,

אין פעילויות בארץ וגם בשדה בדובאי נפגע.

כל המפרץ הפרסי משתולל וישראלים בקבוצות הווטסאפ רק רוצים הביתה.

יש נפילה ליד אחד המלונות ב Jvr, ואפילו הרוב בשדה.

ואז החיים פה חוזרים לשיגרה   ובמקסימום נהגי המוניות מוכנים להודות שיש ״סיטיואיישן״. 

חלק מהפעילויות מבוטלת/ ואנחנו לא מבינים איך המשאלה של להתקע בחול הפכה להיות- שהות באזור מלחמה- 230 ק״מ קו אווירי מאיראן.

אחרי התלבטויות עם צביקה וענת, שעוברים מלון 

אנחנו נוסעים לגן הפרחים וגםן הפרפרים ומאד נהנים.

הישראלים ממשיכים לדווח על ירוטים שחולפים להם מול העיניים, ואנחנו מבינים שיש בעיה לחזור הביתה.

נוסעים למול האמירויות, יותר קטן ממול דובאי-

ונהנים מעוגות נהדרות ב - Leto.

בערב הולכים ברגל למופע La Perez- אקרובטיקה ומים,

ונהנים מסנדוויץ מצויין וסלט הבר האנגלי במלון v, שעוד נגיע אליו.

יום שני 2/3/26-

האזעקות בארץ לא מפסיקות, כולל הרוגים בבית שמש. אין עבודה או לימודים.

קמים בנחת, ארוחת בוקר ונוסעים למוזיאון העתיד שמאד מיוחד מבחוץ- ולא מאד מעניין מבפנים- ואולי זה רק מצב הרוח שלנו.

אחרי הסיבוב נוסעים לtime out market לאכול גירוס- כמו בליסבון.

בערב נפגשים ענת ענת וצביקה ב- Ai Wasi- מול פתוח ומושקע לקפה ועוגה מעולים וחברה נעימה.

יום שלישי 3/3/26-

עוזבים את מלון מריוט לטובת מלון v של הילטון- המחיר זול בחצי ואולי פה נקבל החזר על השהות.

מתמקמים ויורדים לבריכה- מה שממלא מצויין את היום, כולל סנדוויץ קלאב  בריכה ובערב סיבוב במול האמירויות  

, ארוחת ערב קלילה ועוגת שוקולד למלון.

4/3 יום רביעי-

אחרי ארוחת בוקר, בהסעה של המלון למול דובאי-

נפגשים עם ענת וצביקה ל שחק- ב house of hype.

שעתיים מהנות והזמן עובר בנעימות.

צהרים במסעדה תאילנדית שהומלצה לנו (תודה גלינה) ומנוחה קדושה לפני המאפה של הערב בהילטון, והליכה לאורך הטיילת.

בלילה הילדים רצים 3 פעמים למקלט- באמת שנמאס להם, ואנחנו מקבלים הודעה מאל על על שיבוץ (במקרה הטוב( לחזרה לארץ ב-14/3.

אמאלה.

יום חמישי 5/3

יום ים!!

מי היה מאמין שנטבול במפרץ הפרסי?

עם ההסעה של המלון מגיעים לחוף harbtoor ויושבים עם ענת וצביקה כמעט 4 שעות.

המים נעימים, איראן ממש קרובה- שקט ושלווה.

בדרך חזרה יורדים להמבורגר ושמפו בקניון האמירויות ועייפים לחדר.

אין חדש מאל-על, 

הטיסות מדובאי מתחדשות לאט ומעט,

בתל אביב מדברים על פתיחה הדרגתית של השמים.

נראה?.